"הצעת חוק פרטית" מול "הצעת חוק ממשלתית"
כדי שהצעת חוק פרטית תגיע להליך הקריאות, עליה לעבור מספר שלבים מקדימים: עליה לעבור "קריאה טרומית" שהיא למעשה דיון מקדים האם להעלותה לסדר היום – כלומר לקדם את הדיון בחקיקתה או להסירה. הבאתה לדיון מוקדם מותנית באישור של יושב ראש הכנסת וסגניו. במידה והצעת החוק הפרטית עברה את הדיון המוקדם, היא עוברת לוועדה בכנסת הלומדת את הצעת החוק על היבטיו, כולל השלכותיה הכלכליות ומחליטה אם להסירה מסדר היום או להכינה לקריאה ראשונה בכנסת. במידה וועדת הכנסת החליטה להגיש את הצעת החוק הפרטית לקריאה ראשונה, מכן ואילך תהליך אישור או דחיית החוק זהה לשתיהן.

לדוגמא, אם עורך-דין-תעבורה היה רוצה להציע הצעת חוק שתעבור ושנראית בעיניו כהצעה טובה,
ייתכן מאוד והיה זוכה לראות אותה קורה בפועל.
בקריאה הראשונה מציג יוזם החוק, יהא זה שר המייצג את הממשלה או חבר כנסת שיזם הצעת חוק פרטית, את עיקריה. לאחר מכן נערך דיון במהלכו יוחלט אם להסיר את הצעת החוק או לקדם ולהעבירה לוועדה אשר תכין אותה לקריאה שנייה ושלישית. גם הפעם, בסמכות הוועדה לפסול את הצעת החוק. הוועדה יכולה להציע גם תיקונים לחוק.
בקריאה השנייה ישנו דיון ולאחריו הצבעה על נוסח הצעת החוק. במידה ויש הסתייגות מאחד מהסעיפים, תיכלל ההסתייגות בפרוטוקול. בקריאה השלישית מובאת הצעת החוק להצבעה על הנוסח הסופי לחוק. החוק יקבל תוקף רק לאחר אישורו בקריאה השלישית


